החלטה בתיק ת"א 46374-09-11

לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 19.1.2014, במסגרתה ביטלתי את מחיקת התביעה מחוסר מעש והריתי על המשך שמיעתה בבית משפט השלום בתל אביב, שם נשמעים יתר התיקים הנידונים באותו עניין.

רקע וטענות הצדדים

1.         עסקינן בתובענה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקש והמשיבה הפורמאלית, בעלי סוויטות במלון דורטל אילת (להלן: " המלון"), בגין חוב נטען לחברת הניהול במלון.

2.         מלבד כתב תביעה זה, הוגשו בזמנו עשרות תביעות נגד בעלי סוויטות במלון בשל אותה עילה ובהתאם להחלטת כב' השופט יואל עדן (ביושבו בבית המשפט השלום באילת) מיום 11.3.2012 הועברה שמיעת התובענות האמורות לבית משפט השלום בתל אביב.

3.         בית משפט השלום בתל אביב התקיימו מספר דיונים וביום 5.12.2013 ניתן פסק דין חלקי על סמך הסכם הפשרה אליו הגיעו חלק מבעלי הסוויטות עם המשיבה. קדם משפט נוסף קבוע ליום 7.4.2014 בפני סגנית הנשיאה, כב' הש' נ. גרוסמן.

4.         ביום 22.9.2011 הוגשה התובענה כנגד המבקש, אך זו נמחקה ביום 28.3.2012, על אף שלא הוגש כתב הגנה, בשל חוסר מעש מצד המשיבה. 

ביום 8.12.2013 דחיתי את בקשת המשיבה לביטול מחיקת התביעה והעברתה לבית משפט השלום בתל אביב נוכח הזמן הרב שחלף ממועד המחיקה ובהעדר הסבר מספק לשיהוי בהגשתה. בקשה נוספת מטעם המשיבה לעיון מחדש הועברה לתגובת המבקש, כך בהתאם להחלטותיי מהימים: 12.12.2013 ו-3.1.2014, אך המבקש לא הגיש תגובתו. אי לכך, ביום 19.1.2014 נעתרתי לבקשה לעיון חוזר מנימוקיה ומשלא הוגשה כאמור תגובה לה ובהחלטתי בוטלה מחיקת התביעה והוריתי על העברתה לבית משפט השלום בתל אביב.

5.         בעקבות החלטתי מיום 19.1.2014 (להלן: "ההחלטה") הוגשה הבקשה שלפניי לביטולה. לטענת המבקש, יש לבטל את החלטה, אשר ניתנה ללא תגובתו, משום שטרם חלף המועד להגשתה במועד מתן ההחלטה. נטען כי הבקשה לא נמסרה לידיו, אלא לשירות המשפטי במקום עבודתו כראש עיריית תל אביב. עוד נטען כי גם בהנחה שההחלטה נמסרה לו ביום 7.1.2014, עדיין לא חלף המועד להגשת תגובתו, שכן היום האחרון לתקופה הקצובה חל בשבת ובהתאם לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, היה רשאי להגיש את תגובתו עד ליום 19.1.2014.

            לבקשה צורף, בין היתר, אישור מסירה מיום 7.1.2014 של החלטתי מיום 3.1.2014 במסגרתה הוקצבו לו, פעם נוספת, עשרה ימים למתן תגובה. המסירה בוצעה לשירות המשפטי בעיריית תל אביב. כן צורפה תגובת המבקש לבקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש. לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המבקש.

6.         המשיבה עתרה לדחות את הבקשה ולהותיר את ביטול מחיקת התובענה והעברת בירורה לבית משפט השלום בתל אביב על כנם.

            לשיטת המשיבה, ההחלטה ניתנה כדין משום שהמבקש לא הגיב לבקשתה חרף חלוף המועד שנקבע. נטען כי הבקשה בצירוף החלטתי מיום 3.1.2014 נמסרה למבקש במקום עבודתו ולא בביתו בשל חוסר ודאות באשר לכתובת מגוריו הפרטיים. צוין כי גם החלטתי מיום 12.12.2013 נמסרה למבקש, אשר מצדו לא טרח להגיב. כמו כן, צורף אישור מסירה של כתב התביעה למבקש בכתובת מגוריו מיום 24.11.2011, שם נרשם כי הנ"ל סירב לקבלו. לתגובה צורף, בין היתר, תצהיר מטעם פקידה במשרד ב"כ המשיבה לפיו מסרה את המסמכים לשירות המשפטי בעיריית תל אביב לאחר שהונחתה לעשות כך על-ידי פקידה מלשכתו של המבקש.

7.         המבקש בתגובתו חזר על טענותיו בעניין מועד מתן ההחלטה, ציין כי חרף טענות המשיבה, כתובת מגוריו הייתה ידועה לה והפנה לכתובת המופיעה ע"ג אישור מסירת כתב התביעה.

8.         בין לבין, ביום 19.2.2014 הוגשו כתב הגנה מטעם המבקש ובקשה לסילוק התביעה על הסף.

דיון ומסקנות

9.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בנספחיהן וביתר המסמכים שהוגשו בתובענה, באתי לכלל למסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן נימוקי:

10.        תחילה אציין כי לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המבקש, לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, חרף הוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), כך שמטעם זה בלבד היה מקום לדחותה. בנוסף, סבורני כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

11.        בהתאם לתקנה 201 לתקנות מוסמך בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד בתנאים שימצא לנכון. ככלל, יש לבחון מהי הסיבה לכך שלא נתקבלה תגובת המבקש וסיכויי הצלחתו בהליך ככל שההחלטה תבוטל.

            במקרה דנא עסקינן בהחלטה המבטלת את מחיקת התובענה. מכאן, איני מוצא להידרש לסיכויי הצלחתו של המבקש בהליך לגופו, שכן בהחלטתי לא היה כדי לחייבו בדין. משמעותה של ההחלטה היא ביטול המחיקה מחוסר מעש מצד המשיבה, כך שנגזר ממנה שהתביעה תשמע לגופה וכל צד יהא רשאי לטעון את מלוא טענותיו ולהציג את ראיותיו.

            בנוסף, לא שוכנעתי כי יש מקום לבטל את ההחלטה ובכך להותיר את מחיקת התובענה משיקולים של חובת הצדק. כידוע, ככל שנמצא פגם בהחלטה הנובע מהעדר המצאה כדין למבקש יש מקום לבטלה. ברם, במקרה דנא אינני סבור כי המבקש זכאי ליהנות מטענה זו, מהטעמים הבאים: